מטעני EV עם מסעדה בקרבת מקום
טעינה מהירה לוקחת בערך כמו ארוחה, ולכן רוב הנהגים אוכלים במהלך אחת. Drive Charge Eat רואה בכך את בעיית התכנון שהיא: הוא מחפש מטענים מהירים שיש להם מסעדה שאתה באמת תבחר, במקום למצוא מטען קודם ולתקוות שיש משהו לאכול.
המסעדות שלך מגיעות קודם
אתה בוחר את הרשתות שאתה אוהב פעם אחת. מאז, עצירה שיש לה אחת מהן מדורגת גבוה יותר מעצירה שאין לה, גם כאשר השנייה קרובה מעט יותר לנקודת הטעינה האידיאלית או שיש לה מטענים יותר חזקים. כאשר אף אחת מהרשתות שלך לא נמצאת, האפליקציה חוזרת לכל מסעדה בעצירה במקום להעמיד פנים שאין שם כלום.
פתוח כשאתה מגיע, לא פתוח עכשיו
שעות הפתיחה נבדקות מול הזמן שאתה צפוי להגיע, לא הזמן שאתה מתכנן. מסעדה שסוגרת בעוד ארבעים דקות לא מועילה עבור עצירה במרחק של שעתיים, והיא מסוננת במקום להופיע ברשימה ולמנוע ממך אכזבה.
אכול עכשיו, כשמתכננים מחדש
לחיצה אחת מראה את המסעדות האהובות עליך הפתוחות בתוך כשלושים דקות מהמקום שבו אתה נמצא, כל אחת עם העיר שלה וכמה מטענים מהירים של 100 kW או יותר יש באתר. זו הפונקציה לרגע שבו הטיול מפסיק להתנהל לפי התוכנית — עיכוב, סגירה, או פשוט שכולם רעבים מוקדם מהצפוי.
מה יש בפועל בעצירה
כל עצירה מפרטת את המקומות לאכול סביבה עם מרחק ההליכה שלהם, וכל אחד מהם מקשר לחיפוש אינטרנטי כך שתוכל לבדוק את התפריט, השעות והביקורות לפני שאתה מחויב לעיקוף. מספר המטענים והכוח המקסימלי בעצירה זו מוצגים לצידם, כך שתוכל לשקול אוכל מול מהירות טעינה בעצמך.
כשאין שום דבר טוב בקרבת מקום
חלקים מסוימים של הכביש המהיר אין בהם מטען עם מסעדה בטווח, והאפליקציה אומרת זאת במקום להמציא אחד. במקרה כזה היא מתכננת את המטען הנגיש ומראה לך מה יש שם, כי הגעה עם מטען חשובה יותר מהגעה שבע. Quick Charge קיים מאותה סיבה: כשאתה רק צריך אלקטרונים, הוא מדרג את המטענים המהירים בקרבת מקום לפי הכוח הזמין ומסיר את עצמו מהדרך.
נקרא כמו שהשלטים על הכביש קוראים לו
עצירות נושאות את השם הכתוב על השלט הפיזי של היציאה, ולא את המיתוג של מי שמפעיל את המטענים. אם השלט אומר Aire de Wanlin, האפליקציה אומרת Aire de Wanlin — כי ב-130 קמ"ש אתה משווה מה שהאפליקציה אמרה לך למה שיש על הגנרטי, ושם של רשת טעינה לא מודפס בשום מקום על הכביש.