מתכנן מסלולים לרכב חשמלי שמתכנן את כל העצירה
רוב מתכנני המסלולים עונים על שאלה אחת: האם הרכב הזה יכול להגיע לנקודה הזו. Drive Charge Eat עונה על השאלה שיש לנהגים באמת בטיול ארוך — היכן עלי לעצור, לכמה זמן, והאם זה מקום שאני רוצה לבלות בו עשרים וחמש דקות.
טווח מהרכב שלך, לא מברושור
אתה קובע את הדגם שלך פעם אחת והניווט עובד מהצריכה האמיתית שלו, מותאם לטמפרטורה ביום והגובה של הכביש קדימה. טיפוס קר על הכביש המהיר וריצה בעמק מתון אינם אותם קילומטרים, ומתכנן שמתייחס אליהם כשווים הוא הסיבה שהתוכניות מתפרקות בשלב השני.
מהירות טעינה שמאטה, כמו הדבר האמיתי
הטעינה מאטה באופן חד ככל שהסוללה מתמלאת, כך שהמתכנן מדמה את העקומה במקום להניח שיעור שטוח. זו הסיבה שהוא בדרך כלל מעדיף שתי טעינות קצרות על פני אחת ארוכה: הקטע של עשרה עד שמונים הוא המקום שבו מטען מהיר באמת מהיר, וזמן שנ spent מעל שמונים אחוז קונה מאוד מעט קילומטרים.
רזרבה שאתה בוחר, בשני נקודות שונות
אתה קובע את המטען המינימלי שאתה רוצה להגיע אליו בתחנת טעינה, ובנפרד את המינימום שאתה רוצה להשאיר ביעד הסופי שלך. אלו הבטחות שונות: הראשונה היא מרווח בטיחות בין טעינות, השנייה היא כמה טווח אתה רוצה ביד כשאתה מגיע לשם — שזה תלוי בך, ולא מספר קבוע.
תכנון מחדש בזמן שאתה נוהג
אם אתה עוזב את המסלול, אם עצירה מתבררת כמלאה, או אם התחזית החיה אומרת שאתה תגיע מתחת לרזרבה שלך, הטיול מתכנן מחדש מהמקום שבו אתה נמצא ומהמטען שיש לך בפועל. היעד שלך ונקודות הדרך נשמרות; רק העצירות משתנות.
פחות עצירות, נבחרות יחד
עצירות לא נבחרות אחת אחת. המתכנן מעריך את הרצף, כי העצירה הראשונה הטובה ביותר היא זו שעושה את העצירה השנייה טובה — טעינה קצת יותר ארוכה מוקדם יכולה להסיר עצירה מאוחרת, ועצירה מוקדמת מדי מבזבזת את החלק המהיר של העקומה. הוא גם שוקל כמה רחוק מועמד יושב מהמסלול: מטען במרחק של שתי דקות שיש בו אוכל בדרך כלל מנצח אחד על השוליים שאין בו כלום.
מאיפה מגיעים הנתונים
נתוני טעינה מגיעים מ-OpenChargeMap, OpenStreetMap ו-Apple Maps, עם Google כמקור נוסף. אלו נתונים פתוחים, מה שאומר שהם רחבים אך לא מושלמים: תמיד אשר את מצב המטען כשאתה מגיע. האפליקציה היא כלי תכנון, לא תחליף למה שאתה יכול לראות.